טיפול להחלמה מטראומה לאחר תאונת דרכים.

 

מ. הגיע אלי לאחר שלא ישן כארבעה חודשים, הוא סבל מסיוטים, פלאשבקים, התמכר לכדורי שינה ומשככי כאבים, הפסיק לעבוד והכל הלך והתדרדר. ארבעה חודשים לפני כן היה מעורב בתאונת דרכים קשה. הוא דרס ילדה קטנה למוות.

בעבודה שלנו יצרנו מקום בטוח, מקום בו אין כל רע, מקום דמיוני שאליו אפשר לפרוש מכל הכאב, האשמה, הבושה, החרטה, הצער. בהמשך איתרנו משאבים, כלומר כוחות, דברים שמחזקים את מ’ ומשם המשכנו לעבד את התאונה עצמה. מ’ סיפר את מהלך הארועים שוב ושוב, כל זאת תוך גירוי בילאטרלי (גירוי חושי של שני צידי המוח). לפתע הוא נזכר בפרטים חדשים – הילדה הלכה עם אמה לאורך הכביש המהיר, האמא הלכה בצד הרחוק מהכביש והילדה צעדה בצד הקרוב לכביש. בהמשך נזכר בנצנוץ של נייר עטיפה והכל חזר אליו. הילדה החזיקה בחטיף שעף עם הרוח והקטנה רצה אחריו ישר אל תוך הכביש. למעשה, מ’ לא יכל למנוע את התאונה… כך גם קבעה המשטרה ששחררה אותו ללא תנאים מגבילים ולא העמידה אותו לדין. 

תחושת האשמה פינתה מקום לצער גדול על האובדן המיותר שנגרם ללא כוונה וללא זדון. הסימפטומים פחתו ומ’ החליט להגמל מהכדורים, השינה השתפרה אבל מ’ עדיין סבל מדיכאון, עצב גדול שמנע ממנו אפשרות להנות, חוסר תיאבון, תחושת חוסר משמעות ולצידם קושי ברור וצפוי לנהוג.

המשכנו לעבד את העצב הגדול, מ’ התחבר לתחושות של חוסר צדק ועיוות גורל הוא חש שחייב להיות צדק. במהלך העיבוד הוא נזכר באחיה של הילדה שנהרגה, לאחר התאונה המשפחה דרשה ממנו שישלם את “מחיר הכלה” עבור הילדה שנהרגה ולעולם לא תתחתן ותניב תמורה בצורת ילדים או מוהר. המשטרה והנציגים המקומיים תיווכו בין מ’ לבין המשפחה, כנהוג במקום בו קרתה התאונה. הוא שילם את הוצאות הקבורה ואת “מחיר הכלה”. למעשה שילם הרבה יותר מאשר היה משלם אם היה מתחתן איתה.

תחושה חדשה עלתה – שילמתי עבור כלה מתה. שוב מוות, שוב עצב, שוב דיכאון.

במהלך העיבוד עלה בראשו של מ’ רעיון. הוא החליט להכפיל את המחיר ששילם, את הכסף הפקיד בידיה של נזירה אשר מנהלת בית ספר בכפר בו התגוררה הילדה. סכום הכסף הספיק לממן את לימודיהם של כל האחים, הוא יתרום עבורם את שכר לימודיהם עד שיסיימו את התיכון (דבר יקר ולא נפוץ בכפרים באוגנדה). מ’ ידע שמותה של הילדה כבר לא יהיה לשווא, שהרי אילולי התאונה ספק גדול אם מי מאחיה היה מסיים את לימודיו בתיכון וזוכה להשכלה ותקווה לעתיד טוב יותר.

המחיר הרוחני של אבדן החיים שולם. מ’ השלים עם מה שקרה והזכיר לעצמו מידי יום שלא בחר או רצה שהתאונה תקרה. זאת לא היתה אשמתו שלא היתה מדרכה, או שהילדה קפצה לכביש, הוא לא בחר בתאונה ולא רצה שתקרה.

הסימפטומים נעלמו כלא היו. נותר לו רק סימפטום אחד, בודד ומטריד – היכולת לנהוג. מ’ הרגיש אי נוחות רבה במהלך נהיגה ונמנע ככל האפשר מלנהוג ברכב. עיבדנו תרחישים עתידיים וההבנה שדברים רעים קורים גם לאנשים טובים החלה לחלחל. התחושה שלא משנה מה קורה לך, אלא מה אתה עושה עם זה תפסה מקום והדיווחים מהנזירה על לימודי האחים איפשרו למ’ להבין שעשה את הדבר הנכון. מה ששיחרר גם את הפחד לנהוג.

הטיפול ערך סה”כ שנים-עשר מפגשים: שלושה מפגשי הכנה, שבעה מפגשי עיבוד באמצעות EMDR, שני מפגשים לעבודה עתידית וסיכום. מ’ כיום מתפקד כאחר האדם, עובד, נוהג, נהנה עם ילדיו ואשתו. החיים שלו חזרו למסלולם, למרות ועל אף מה שקרה לו.

עבודת הEMDR מאפשרת לנו להתגבר על טראומות קשות, להשלים את העיבוד של החומרים הלא פשוטים שאנו נושאים עמנו. לעתים במשך שנים. סיוטים ופלאשבקים הם סימפטומים, סימפטומים של זכרונות שלא עובדו עד תום ודורשים עבודת עיבוד מעמיקה ולא פשוטה, אך משחררת ומקלה. טיפול EMDR מאפשר את העיבוד הזה בדרך המהירה והיעילה ביותר.